<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן כ"ח</h1>
<h2>דף צז:</h2>
ביצה בת יומה טרופה עם (אחרת בצים) [ביצים אחרות, יש] לאוסרה אף בששים, מטעם דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. פעם אחת (נותנה) [נתנו] ביצה שנולדה בי"ט עם שאר ביצים בו ביום בקדירה ללבן המרק וליתן טעם. ונתבשל הכל יחד. ושמעתי שאסרוהו (יותר) מטעם דרב אשי דריש ביצה [ד' ע"א], כל דבר שיש לו מתירין אפילו [אינו אסור אלא] מדרבנן אפילו באלף לא בטל. ואין להתיר משום דלא הוי בעין, כדאמרינן [שם ע"ב] גבי עצים שנשרו בי"ט מן הדקל, דקאמר רב אשי משום דמיקלי קלי איסוריה. התם היינו [טעמא לפי] שנשרפו ונעשו העצים גחלים. אבל הכא הוי בעין לגמרי. ובסוף ביצה [ל"ט ע"א] נמי גבי ביטול מים ומלח מזכיר התלמוד דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל גבי תחומין דרבנן.
<h2>דף קט.</h2>
שאני לב דשיע [פסחים ע"ד ע"ב]. ולא בלע דם שבתוכו אפילו בקדירה, אע"ג דליכא למימר כבולעו כך פולטו כדפירש רש"י. ואומר רבי שפעם אחת אירע בלב שלם שנמצא בקדירה, והתירו הקדירה מהאי טעמא דשאני [לב] דשיע ושנשאר דמו בתוכו ואינו בולעו. וכ"ש שאינו פולטו בקדירה. ושמע ר"ת ומיחה ואמר דמתחילה אומר התלמוד שאני לב דשיע לדחות שלא מוכח ממנו כבולעו כך פולטו. אבל במסקנא דאמר והילכתא מולייתא שרי אפילו פומא לעיל מטעם כבולעו כך פולטו, שוב לא נצטרך לומר שאני לב דשיע. אלא נשאר כמו שהיה אומר בתחילה. כבולעו כך פולטו מיירי דוקא לצלי. וקורעו לאחר בישולו, היינו לאחר צלייתו. ואל תתמה בעל כרחך היה סותר התלמוד כן, שהוא משום כבולעו כך פולטו.
